ברסוטסקי נ' לקסן ישראל בע"מ

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות.

2.התובע עבד כחשמלאי במלון "הנסיכה" באילת, שהיה בבעלות הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה.

3.התובע עבד מ-2/7/200 – 1/2/2010.

4.על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים בענף המלונאות וצווי ההרחבה (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

5.התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי במשך תקופת עבודתו לא שולמו לו רכיבי שכר וזכויות סוציאליות רבים, כאמור בסעיף 26 לכתב התביעה ואשר ששיעורם הכולל היה 59,949.26 ₪.

6.התובע צרף חוות דעת של חשב השכר, אשר ארז, לתמיכה בחישוביו.

7.במועד שנקבע לשמיעת הוכחות בתיק, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו בית דין יתן פסק דין לפשרה על פי כל חומר הראיות שבתיק בשלושת הרכיבים שבכתב התביעה והם: זכות התובע לפדיון חופשה לפי ע"ע 1144/04 (פסק דין מרחיב), תמורת חג והפרשי פיצויי פיטורים. סוכם כי בית הדין ינמק הפשרה באופן כללי.

סוכם כי פסק הדין בשלושת הרכיבים הנ"ל יהיה בו משום סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע נגד הנתבעת בין תקופת עבודתו וסיומה, היינו לכל רכיבי התביעה הנוספים (החלטה מיום 30/4/2012).

8.כאמור מי מהמצהירים לא נחקר והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב, לעניין הרכיבים נשוא פסק הדין לפשרה.

ההכרעה:

זכויות התובע לחופשה לפי ע"ע 1144/04 (פס"ד מרחיב)

9.בחודש ספטמבר 2007 שולם בשכרו של התובע סך של 8,914.6 בגין פדיון 39 ימי חופשה (נספח ב' לכתב התביעה).

10.הנתבעת טוענת כי תשלום זה על חשבון ימי חופשה במהלך עבודתו של התובע היה על פי בקשתו המפורשת של התובע מ-9/07 על חשבון החזר הלוואה שנטל מאת הנתבעת בחודש מרץ 2007 בסך של 15,000 ₪. בהתאם להסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים (נספח א' לסיכומי הנתבעת). כאמור, בחודש ספטמבר 2007 ביקש התובע לפדות חלק מימי החופשה שנצברו לזכותו ובאמצעותם להחזיר את חלק הארי של ההלוואה ואת יתרת ההלוואה ביקש להחזיר באמצעות ניכויים חודשיים משכר עבודתו, כפי שסוכם ונהגו הצדדים עד כה.

11.הנתבעת צרפה את בקשתו של התובע לניכוי סך של 8,000 ₪ על חשבון סכום הלוואה (נספח ב' לסיכום טענותיה) וטענה כי פעלה על פי בקשתו.

12.לגרסת הנתבעת הגשת תביעה כעבור 3 שנים לשלם את פדיון החופשה בסך של 8,914.60 ₪ שכבר שולם לתובע בעבר כשהוא נסמך על האמור בפסק דין מרחיב (ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב – מוקד אמון סביון (1981) בע"מ, מיום 21/12/06). הינה תביעה שבחוסר תום לב, ובכל מקרה אין להחיל את הלכת פסק דין מרחיב בעניינו שכן עובדות המקרה אינן זהות.

13.נטען מפי הנתבעת כי אין מדובר בתובע שקבל דרך קבע פדיון חופשה במהלך עבודתו למרות שלא יצא לחופשה בפועל אלא במהלך עבודתו ניצל ימי חופשה ששולמו לו מעת לעת, על פי תלושי השכר שצרפה לסכום טענותיה (נספח ג'). נטען כי המקרה הנדון בפנינו הוא מקרה חריג, חד פעמי שאינו מהווה נוהג בנתבעת, כאשר הנתבעת נענתה לבקשת התובע ופדתה חלק מימי חופשתו ע"ח החזר הלוואה שנטל.

14.לפיכך טוענת הנתבעת כי אין לזכותו בסכום הנ"ל פעם נוספת לחלופין נטען כי אם תביעתו של התובע תתקבל, כי אז על התובע להשיב לנתבעת את סכום הלוואה שניתנה לו בתוספת ריבית והצמדה על פי דין נכון למועד התשלום בפועל. (סעיף 23 לתצהיר של חנן עמוס, מנהל הכספים בנתבעת).

15.התובע תומך גרסתו על האמור בפסק דין מרחיב לפיו "מעביד המשלם לעובד "פדיון חופשה" בתוך תקופת העבודה, במקום להעניק אותה לו בעין, גם בהסכמת העובד ואפילו על פי דרישתו, עלול להסתכן בתשלום כפול".

לפיכך טוען התובע כי לאור פסק דין מרחיב ותכלית חוק חופשה שנתית יש לשלם לתובע פדיון החופשה הנ"ל.